יחידות מי התהום של ישראל – סקירה כללית של אגני מי תהום

מקורות המים של ישראל – הקדמה

מקורות המים של ישראל מחולקים למקורות טבעיים ומקורות חלופיים:
המקורות הטבעיים מתבססים בעיקר משאיבת מי תהום, ומים עיליים (כנרת ומעיינות).
המקורות החלופיים מבוססים בעיקר מהתפלת מי ים, התפלה של מי מליחים תת קרקעיים וטיהור מי קולחים.
בישראל מקורות המים העיליים שניתנים לניצול מועטים מה שמגדיל את החשיבות של מקורות מי התהום ומים מותפלים, אשר הם המקורות העיקריים המשומשים למי שתיה ושימוש ביתי.
מי תהום מהווים חשיבות בריאותית רבה לציבור, המים עשירים במינרלים רבים כגון מגנזיום, אשלגן, סידן ויוד אשר לעיתים חסרים במים מותפלים.

 

מקורות מי התהום של ישראל

ניתן לחלק את מקורות מי התהום של ישראל לשבעה אגנים – אגן החוף, ירקת"ן, הגליל המערבי, הכרמל, אגני הכנרת, ההר המזרחי, הנגב והערבה. כל אחד מחולק לתת-אגנים, וכל תת-אגן מחולק לתאים.

 

אגן החוף

אגן החוף הוא מבין המקורות החשובים של מי תהום בישראל. גבולות אגן מי התהום משתרע ממורדות הכרמל בצפון עד לצפון סיני בדרום, מרגלי ההרים במזרח והים התיכון במערב.
האקוויפר ניזון ממשקעים וממקורות מלאכותיים מבוקרים כגון החדרת מים דרך שטחים פתוחים וקידוחים וגם ניזון ממקורות מלאכותיים לא מבוקרים כגון חלחול של מי נגר עיליים וזרימה חוזרת ממערכות צריכה.
האקוויפר בנוי מסלעים מוליכים, שכבות חול, אבן חול גירית, קונגלומרטים ומסלעים מוליכים למחצה כגון טיט וחמרה. חבורת סקיה הבנויה מחרסית מהווה את בסיס האקוויפר.
שכבות אטימות של חרסית וחוואר מחלקות את האקוויפר לתתי אקוויפר (A,B,C,D) בחלקו המערבי כאשר תת אקוויפר A הינו העליון וD התחתון. כלפי מזרח מתרומם בסיס האקוויפר עד שמגיע לרום – פני הים הרחק במזרח. כתוצאה מכך, מזרחה לרום זה אין יותר שכבות רוויות, כלומר האקוויפר נגמר.
בגבולו המזרחי של האקוויפר קיים קשר ישיר בקטעים מסוימים בין אקוויפר החוף ואגן ירקון – תנינים המאפשר מעבר מים ביניהם.
בגבולו המערבי של האקוויפר קיים קשר ישיר עם הים המאפשר חדירת מי ים לתוכו (הפן הביני).

 

אגן ירקון – תנינים

אגן ירקון – תנינים מכונה על שם מעיינות הירקון והתנינים מוצאיו ההיסטוריים. גבולות האגן משתרע ממזרח בין רכס הרי יהודה ושומרון, ממערב בין חוף הים התיכון, בצפון גובל בשולי מורדות הכרמל הדרומיים ונחל תנינים ובדרום מבקעת באר שבע.
האגן מחולק ל-3 רצועות אורך: אזור ההר, רצועת רגלי ההרים ומישור החוף. רצועת מישור החוף נמצא מתחת לאגן החוף, ברוב המקרים קיימת הפרדה בינו לבין אגן החוף ע"י סלעים אטימים. ברצועת רגלי ההרים קיימים קטעים מסוימים בהם יש חוסר בסלעים אטימים וקיים מגע ישיר בין אגן ירקון – תנינים לאגן החוף.
עובי האגן הינו כ600-800 מטר הכולל בתוכו שני אקוויפרים: עליון ותחתון.
באגן יש חלוקה של שלושה מליחויות מי תהום: באזור הפריאטי המים שפירים, באזור הכלוא המים מאופיינים לרוב במליחות בינונית, בחלקים מסוימים באזור הכלוא מצויים כתמי מליחות המאופיינים במליחות גבוה יותר, באזורי השוליים הדרומיים והמערביים של האגן ומי נביעות התנינים מצפון – מערב מצויים מים מלוחים (העולים על 1000 מג"ל כלורידים). עפ"י מספר קידוחים שואבים באזור נמצא כי מליחות מי האקוויפר העליון גבוה מזו של האקוויפר התחתון.

 

אגן הגליל המערבי

האגן מחולק ל-3 יחידות הידרולוגיות עם השתרעות גיאוגרפית שונה:
1. תאי החוף – תאים אלה משתרעים לאורך חוף הגליל, ממפרץ חיפה עד ראש הנקרה.
אקוויפר זה בנוי מחול ואבני חול מגיל קוורטר-ניאוגן. הזנת האקוויפר הינו ממשקעים וזרימה מתאי ההר. התנקזות האקוויפר הינו לכיוון הים ונשאבים ע"י קידוחים.
2. תאי ההר – תאים אלה משתרעים מקער שפרעם עד קו פרשת המים במרכז הגליל, הם מהווים את מחשופי התחום הפריאטי. באזור החוף הגלילי אקוויפר ההר נכלא מתחת לאקוויפר החוף ומתחת לסלעים צעירים יותר מגיל אאוקן וסנון (חבורת השפלה). מבנה האקוויפר הינו מסלעי גיר ודולומיט מגיל קנומן-טורון (חבורת יהודה). הזנת האקוויפר הינו ממשקעים ומזרימה חוזרת. האקוויפר מנוקז ע"י שאיבה, מעינות, זרימה לכיוון הים וזרימה לתאי החוף מעליו.
3. תאי העמק – תאים אלה משתרעים מעמק יזרעאל המערבי ועד קער שפרעם. האקוויפר באזור עמק יזרעאל המערבי הינו מגיל קוורטר – ניאוגן והאקוויפר באזור קער שפרעם הינו מגיל אאוקן.
רמת הכלורידים הממוצעת נמצאת במגמת עליה רב שנתית במרבית תאי האגן.

 

אגן הכרמל

האגן ניזון ממשקעים ומנוקז ע"י שאיבה, שפיעת מעיינות וזרימה לים המחולק ל3 תאי דווח:
1. חוף הכרמל – הרכב הסלע הינו אבן חול גירי מגיל קוורטר, עקב המליחות הגבוהה יחסית המים משמשים בעיקר לבריכות המדגה והתפלה.
2. כרמל מערבי – הרכב הסלע הינו אבן חול גירי – אקוויפר חבורת יהודה מגיל קנומן. המים הינם מים מליחים המנוצלים בעיקר להשקיה ובריכות מדגה.
3. כרמל מזרחי – הרכב הסלע הינו אבן חול גירי – אקוויפר חבורת יהודה מגיל קנומן. באגן קיימים מספר מעינות עם שפיעה נמוכה הנובעים מאקוויפר שעון בחבורת יהודה.

במהלך השנים נצפתה עליה ברמת הכלורידים בתא חוף הכרמל והכרמל המערבי. ההמלחה כנראה נגרמת ע"י חדירת מי ים ותמלחות תת קרקעיות קדומות. בתא הכרמל המזרחי רמת הכלורידים נמוכה ויחסית יציבה.

 

אגן הכנרת

אגן הכנרת הינו אגן מי התהום הגדול בישראל, האגן מחולק לתת אגני מי תהום אשר הכנרת מהווה מוצא טבעי משותף להם. גבולות האגן משתרע מהחרמון בצפון עד לכנרת בדרום, מקו פרשת המים הארצית בגליל ממערב ומהגולן בגבול אגן הקוות הירדן ממזרח. האגן ניזון ממשקעים ישירים של גשם ושלג ומאגנים שכנים מעבר לגבול. האגן מתנקז בצורה טבעית למעיינות מקורות הירדן, שולי עמק החולה, הכנרת וחמת גדר. ניצול המים בעיקר הינם ממי מעינות ומעט מקידוחי שאיבה. היחידות ההידרוגיאולוגיות כוללות אקוויפרים מגילאים שונים, מגיל יורא, קנומן, איאוקן וקוורטר (מסלע בזלתי ומילוי אלוביאלי).
איכות מי התהום והמעיינות באגן ברמת מליחות נמוכה ויציבה ומתאימה למי שתיה. לעיתים נוכח באגן זיהומים בקטריאלים בעיקר באזור מעינות מקורות הירדן ורמת הגולן, זאת כתוצאה מחלחול מי ביוב ביתי, שפכי רפתות והפרשות מרעה.

 

אגן ההר המזרחי

גבולות האגן הם בקעת יבנאל, בקעת הירדן וים המלח מצפון מזרח, נחל חימר בדרום וממערב גב ההר, קמרי חברון רמאללה ושולי קער השומרון.
בתחום האגן ארבעה אקוויפרים. האקוויפר האזורי של האגן הינו אקוויפר חבורת יהודה המאופיין בסלעי גיר ודולומיט מגיל קנומן תחתון עד טורון, המהווה את מקור המים העיקרי, בנוסף לאקוויפר זה קיימים מספר אקוויפרים מקומיים מגילים צעירים יותר – חבורת עבדת, גיר וקרטון מגיל איאוקן באזור קער שומרון, בזלת מגיל ניאוגן – קוורטר באזור הגליל התחתון ומילוי אלוביאלי מגיל קוורטר-נאוגן באזור בקעת הירדן ובית שאן. האגן ניזון ממי גשמים המתנקזים בטבעיות למעיינות בשולי ההר, לעמקים פנימיים, בקעת הירדן ובזרימה תת קרקעית לים המלח. שני שליש מן התפוקה הממוצעת של האגן מקורם ממי מעיינות ורובם מליחים. השאיבה במגמת עליה. ישנה שונות גבוהה של מליחות המים הנשאבים ובאזורים מסוימים קיימת רגישות המלחה המושפעת מרמת השאיבה. באקוויפר חבורת יהודה קיימים כמויות מים גדולות בלתי מנוצלות. רוב מי האקוויפר הבלתי מנוצלים מתנקזים למעיינות המלוחים באזור ים המלח ובנביעות תת ימיות. חלק קטן מהמים מנוצלים בגב ההר (קידוחי ירושלים והרודיון) ובשולי בקעת הירדן (קידוחי יריחו). ניצול המים בגב ההר מוגבל כתוצאה מתפוקה יחסית נמוכה של מים ועומק השאיבות וניצול המים בשולי בקעת הירדן מוגבל בגלל סכנות המלחה ועלות כספית גבוהה של שאיבות המים למעלה ההר.

 

אגן הר הנגב והערבה

גבולות האגן משתרע מחופי ים המלח מצפון, מפרץ אילת מדרום, צפון-מזרח הנגב, דרום-מרכז הנגב והערבה.
האגן מחולק ל3 יחידות אקוויפריות, היחידות האקוויפריות מחולקות לתאי דיווח אשר גבולותיהם חולקו ונקבעו ע"י המבנה הגיאולוגי שלהם, שינויים באופי המוליכות של הסלעים והתחשבות בשינויים פציאליים:
1. אקוויפר חבורת כורנוב – האקוויפר משתרע בסיני, הנגב והערבה וחשופה בסיני ובאזורי המכתשים בנגב. מאופיין בסלעי אבן חול (הנובית) מגיל קריטקון תחתון המכיל מים עתיקים שגילם כ-30,000 שנים. האוגר נאמד במיליארדי קו"ב ומאופיין במילוי חוזר מועט עקב משקעים מועטים ורמת התאדות גבוהה. בצפון הר הנגב האקוויפר כלוא ומופרד מאקוויפר חבורת יהודה שמעליו ע"י שכבת חרסית. למרות החציצה ישנם באזור ההעתקים קשרים הידראוליים וזרימת מים מכורנוב לחבורת יהודה. בנגב הדרומי ובדרום הערבה הפרדת האקוויפרים נעלמת. מליחות המים באקוויפר נעה מ600 מגכ"ל במזרח הנגב ומגיעה למליחות גבוהה יותר של 2000 מגכ"ל בצפון ומערב הנגב. באזורים מסוימים מי האקוויפר מכילים רמות חריגות של ריכוזי ברזל, מנגן, סולפט ומימן גופריתי, ניצולם מצריך טיפול מיוחד.
2. אקוויפר חבורת יהודה – האקוויפר משתרע מים המלח, להר הנגב ובקע הערבה, אשר גבולותיו בצפון הם עד המבנים האנטיקלינליים, במזרח העתקי הערבה ובמרכז מערב הנגב. מאופיין בסלעי קרבונטיים אבן חול גירי מגיל קנומן טורון. האקוויפר כלוא באזורי הסינקלינה מתחת לשכבות מגיל סנון ואיאוקן ופריאטי באזורים סטרוקטורליים גבוהים. האקוויפר חשוף בשטחים רבים בהר הנגב ומאופיין במילוי חוזר מועט בשל כמות משקעים נמוכה ורמת התאדות גבוה. באזור צפון הר הנגב האקוויפר מצוי מתחת לחבורת הר צופים המאופיין בסלעי קירטון-חוואר בעלי מוליכות נמוכה ומעל חבורת כורנוב המאופיין בסלעי אבן חול הנובית.
3. אקוויפר תצורת חצבה ומילוי הערבה – האקוויפר משתרע בצפון מנאות הככר, עד אילת בדרום, מהר הנגב במערב ונחל הערבה במזרח. סלעי האקוויפר מורכבים מחלוקים, חול, קונגלומרטים, אבני חול, חרסיות אוקיות וסילט מגיל ניאוגן רביעון.
תצורת חצבה מאופיינת בשכבות עבות של יחידות חוליות וחרסיות אשר חוצצות ביניהן. סלעי מילוי הערבה ניזונים מהחדרת מי נגר באפיקים, מים חוזרים מהשקיה וזרימה מאקויפר חצבה. שכבות המילוי הערבה הינם מול שכבות חבורת כורנוב, חבורת יהודה ותצורת חצבה, מה שגורם להבדלים גדולים באיכות המים. באזורים שונים באקוויפר באזור הערבה מצויים תמלחות תת קרקעיות אשר עלולות להשפיע על איכות המים המופקים.

ביבליוגרפיה:
התפתחות ניצול ומצב מקורות המים בישראל עד סתיו 1996, השירות ההידרולוגי.